הכרתי את בעלי כשהייתי בת 12 או 11? אני לא זוכרת במדויק, זה היה בתחילת שנות ה-2000.
למדתי בבית, הייתי משועממת ותמיד הייתה לי גישה לאינטרנט. בזמנים ההם, זה היה כאשר היית נכנס לחדרי שיחות ומתחיל שיחות עם שאלות כמו “א/נ/ל?” (מין, גיל, מקום מגורים). רוב האנשים בהם שוחחתי היו מבוגרים יותר, בדרך כלל בגילאי השלושים, והתמודדו עם בעיות משלהם שניסו לברוח מהן. הבן זוג שלי היה בן 15, בריטי, והייתה לי תאהבה מיידית ועמוקה כלפיו שהייתה תופעה אופיינית לנערות לפני גיל ההתבגרות בארה”ב.
התחלנו לתקשר תדיר — בדרך כלל אני הייתי זו שהתחילה את השיחות, והוא נשאר בריחוק מרומז. זה היה מין אהבה ממבט ראשון, שנמשכה לאורך זמן. לאחר שהתחלנו לשוחח באופן רציף באינטרנט, הצלחנו להפעיל מיקרופונים על חיבור dial-up אטי מאוד, ואחר כך גם מצלמות רשת. בזמנים ההם, זה היה מרהיב לראות איך תמונתו עולה, נתקעת או זורמת במהירות, ומקפיצה את ההתרגשות שלי.
לאחר מכן החלפנו מספרי טלפון. ההורים שלי קנו לי כרטיסי שיחות בין-ערים כדי שאוכל לדבר איתו. כשהתחלתי ללכת לבית ספר ציבורי ולמדתי במדינה חדשה, הוא גם דיבר על לבוא לבקר אותי.
במהלך תקופה זו, הוא טס לבד לארה”ב כדי לבקר אותי ליום הולדתי ה-16. באותו זמן, כדי להימנע מציפיות, שכבנו בעצם זה מול זה באורות נרות, והוא הסכים להיפגש פנים אל פנים לראשונה. היינו צריכים להראות כאילו לא נפגשנו בפגישה הראשונה, והופתעתי לגלות שאני מרותקת כלפיו בכל פעם שראיתי אותו על מצלמת ה-Web. הוא שאל אם אני מרוצה מהמראה שלו והצעתי שיבוא לבקר כדי שאוכל לראות אותו מקרוב, מלבד המסך.
הוא נשאר בשתי השבועות שהוא היה כאן, ואנחנו בילינו זמן רב באיזור 24 שעות של דייני’ס (רשת מסעדות). הוא למד לאהוב רוטב ראנץ’ לסלטים שלו, וקרא איתי ספרים באור יום, שיחקנו משחקי קלפים ופצחנו בטיולים לסן דייגו, שם הצטרכנו למרוח אותו בקרם הגנה SPF 50. הוא הציע לי להיות חברה שלו בפאב על רחוב אדמס, ובסוף שהביא אותי לשדה התעופה, בכפר המרוחק שהיינו בו, בכיתי לאורך כל הדרך על ברכיו.
הוא עזב לחצי שנה, וחזר לארצות הברית לנסיעה של שלושה חודשים. שנינו בכינו כשנפרדנו אז. כשחזר שוב לאחר שישה שבועות, החלטנו להתחתן. זה היה ביולי, כשהייתי בת 17, והייתי לקראת סיום תיכון. היינו מודעים לכך שזה אולי טיפשי, אבל הערכנו כי במקרה הגרוע ביותר, נגירוא, וזה נראה הגיוני באותה תקופה.
במהלך השנה הראשונה ניהלנו וויכוחים, אבל בשנה השנייה כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, הם תדירותם פחתה. בשנה השלישית היינו בקשר רגיל ולמרות שהעברנו דירה, אל עבר פיניקס, הסכמנו להמשיך לבנות את הקשר שלנו. היום אנחנו נשואים חמש שנים, ואני סיימתי תואר ראשון, יש לנו קריירות שמחות והחיים שלנו יחד הפכו להיות חלק בלתי נפרד מדרכנו. לא כולנו מרגישים נוח לקרוא לזה “סיפור האהבה שלנו”, כי זה פשוט החיים שלנו, ואנחנו לומדים להמשך לגדול יחד—ועד כה ההצלחה מדהימה.
עכשיו זה תורך! שתף את סיפור האהבה שלך והזכה ב-500 דולרים. שתף בטוויטר תוך שימוש בתווית #TheBestofMe וציין את @sheknows לפני ה-10 באוקטובר 2014.
לחץ כאן לכתוב את כל הכללים ודרכי ההגשה.
עוד סיפורי אהבה
- סיפורי השראה על איך פגשנו את אהבת חיינו
- סיפורי אהבה קלאסיים שמקבלים סוף אחר
- הדרכים הייחודיות והחדשניות שבהן זוגות מתחתנים בלוס אנג’לס
