אם הילד מזכיר במראה בן זוג מהעבר, אין פירוש הדבר שהוא ירש ממנו תכונות. אצל בני אדם לא נמצאה ראיה לכך שמאהב קודם יכול להעביר את הגנים שלו לילד שנולד מאוחר יותר לאב אחר. הדמיון המדובר נובע בדרך כלל מצירוף מקרים, מתכונות פנים נפוצות ומהנטייה האנושית לזהות דפוסים גם כשאין מאחוריהם קשר ביולוגי.
הרעיון שלפיו בני זוג קודמים משאירים חותם תורשתי בצאצאים עתידיים נקרא טלגוניה. הוא הופיע כבר בעת העתיקה והמשיך להסתובב במשך מאות שנים, הרבה לפני שהתברר כיצד עובדת תורשה גנטית. כיום ידוע שהמטען הגנטי של ילד מתקבל מהביצית ומהזרע שהשתתפו בהפריה. אין מנגנון מוכר שבו הגנים של בן זוג קודם נשמרים בגוף האישה ומצטרפים שנים לאחר מכן לעובר שנוצר עם אדם אחר.
מאיפה הגיע הסיפור על בני זוג קודמים
חלק מהבלבול נולד בעקבות מחקר שערכו אנג’לה קריאן, אנה קופס וראסל בונדוריאנסקי בזבובים ממשפחת הזבובים ארוכי הרגליים. החוקרים בדקו אם מצבו של זכר שהזדווג עם נקבה בשלב מוקדם עשוי להשפיע על הצאצאים שהיא תעמיד מאוחר יותר עם זכר אחר.
בניסוי נמצא קשר בין התזונה שקיבל הזכר הראשון בשלב הזחל לבין גודל הצאצאים שנולדו לאחר הזדווגות עם הזכר השני. אחת ההשערות הייתה שחומרים בנוזל הזרע של הזכר הראשון השפיעו על ביציות שעדיין לא הבשילו. כלומר, החוקרים בחנו השפעה פיזיולוגית אפשרית על סביבת ההתפתחות של הביצית, ולא מעבר של DNA מהזכר הראשון לצאצאים.
זהו הבדל מהותי. המחקר לא הראה שהצאצאים קיבלו את תווי הפנים של בן הזוג הקודם, לא הוכיח שגנים שלו עברו אליהם, ולא עסק בבני אדם. תוצאה שנצפתה במין מסוים של זבובים ובתנאי מעבדה אינה מאפשרת לקבוע שאותו מנגנון פועל גם אצלנו. כדי להגיע למסקנה כזאת היה צורך בראיות ישירות ועקביות מבני אדם, וראיות כאלה אינן קיימות.
למה בכל זאת אפשר לראות דמיון לאקס
זיהוי פנים אינו מדידה אובייקטיבית. המוח מחפש במהירות מאפיינים מוכרים: צורת חיוך, גבות, מבנה לסת, צבע שיער או הבעה מסוימת. ברגע שמישהו אומר שהילד מזכיר אדם מהעבר, קל להתחיל להבחין דווקא בפרטים שתומכים ברעיון ולהתעלם מכל מה שאינו מתאים לו.
יש לכך עוד כמה הסברים פשוטים:
- תכונות רבות נפוצות באוכלוסייה. עיניים כהות, פנים עגולות או אף ישר אינם סימן לקשר משפחתי בפני עצמם.
- בחירת בני זוג אינה תמיד אקראית. אדם עשוי להימשך שוב ושוב לטיפוס חיצוני מסוים, ולכן ייתכן שלאקס ולהורה הביולוגי יש כמה מאפיינים דומים.
- תכונות יכולות להגיע מדורות קודמים. ילד עשוי להזכיר סבא, דודה או קרוב משפחה אחר, גם אם הדמיון להורים אינו בולט במבט ראשון.
- המראה משתנה עם הגיל. תווי פנים של תינוק או ילד צעיר יכולים להשתנות במידה ניכרת. דמיון שנראה ברור בשלב אחד עשוי להיעלם כעבור כמה שנים.
מה כן יכול להשפיע מעבר לרצף הגנטי
התפתחות הילד אינה נקבעת רק לפי רצף ה-DNA. תזונה במהלך ההיריון, מצב בריאותי, חשיפה לחומרים מסוימים ותהליכים ביולוגיים המווסתים את פעילות הגנים עשויים להשפיע על גדילה והתפתחות. גם לאחר הלידה יש לסביבה, לתזונה ולהרגלים תפקיד חשוב.
עם זאת, השפעה סביבתית אינה שקולה לירושה מבן זוג קודם. גם המונח אפיגנטיקה, שלעתים מוצג ברשת כהסבר כמעט לכל תופעה, אינו אומר שהגוף אוסף תכונות גנטיות מאנשים שקיימו איתו יחסי מין. אפיגנטיקה עוסקת בשינויים באופן שבו גנים מופעלים או מושתקים, לא בהוספת DNA של מאהב מהעבר למטען הגנטי של ילד עתידי.
מראה חיצוני אינו בדיקת אבהות
ניחושים המבוססים על תמונות, צבע עיניים או מבנה פנים אינם יכולים לקבוע אבהות. אחים ביולוגיים עשויים להיראות שונים מאוד זה מזה, ואנשים שאין ביניהם שום קרבה יכולים להיות דומים להפליא. אם מתעורר ספק אמיתי בנוגע לקרבה ביולוגית, רק בדיקה גנטית מתאימה יכולה לספק תשובה אמינה; השוואת תווי פנים אינה תחליף לכך.
לכן אין סיבה להיבהל אם מישהו זורק הערה על דמיון לאקס. המחקר בזבובים העלה שאלה מעניינת על השפעות לא-גנטיות בתהליך הרבייה, אך הוא אינו מוכיח טלגוניה בבני אדם. ברוב המקרים ההסבר לדמיון פשוט הרבה יותר: זיכרון, צירוף מקרים, תכונות שכיחות והיכולת המרשימה של המוח למצוא פנים מוכרות כמעט בכל מקום.
