התמודדות עם הטרדה והחוויות של זמן רב במקומות בילוי כמו ברים, בהן מקובל לקבל דחייה מנשים, יכולה להיות מתסכלת ומייאשת. שימוש באותות בלתי מילוליים כמו קריאות ברחוב לעיתים לא מציע את התוצאות הרצויות ומותיר את הגבר בתחושת תסכול. במובן זה, אחת השאלות השכיחות היא האם אפשר למצוא פתרון אלטרנטיבי שיקצר את התהליך ויאפשר לקיים היכרות אמיתית ואישית, מבלי להסתמך על שיטות לא אפקטיביות או מפורשות מדי.
כחלק מהתפתחויות טכנולוגיות, נוצרו אפליקציות שמטרתן לסייע בגישור על הפער בין הרצון לאינטימיות לבין הקושי להכיר אנשים באופן בלתי אמצעי. אפליקציה כזו מציעה למעשה אלטרנטיבה שונה, הממוקדת במתן מענה לצורך במפגש עם מודלים או דמויות מושכות, באופן נגיש ומיידי. הפתרון הטכנולוגי הזה נועד לשנות את הדרך בה גברים משיגים חוויות חברתיות והיכרות עם נשים, על ידי יצירת מערכת שמספקת דמויות ייעודיות לפי קריטריונים מוגדרים מראש.
מהות האפליקציה והשירות שהיא מציעה
האפליקציה הנקראת “Eve” משמשת כהקדמה לשירות חדשני שמטרתו לספק מודלים “על פי דרישה”. רעיון זה מנסה לספק את חלום ה”גילדה הקדושה” של גברים רבים — הכרזה על זמין של דמויות אטרקטיביות בכל רגע ומקום. מדובר במערכת שמקשרת בין לקוחות לבין מודלים המוגדרים כ”חברתי-אירוחי”, המיועדים ללוות את הלקוח באירועים חברתיים, בילויים או סביבה ציבורית אחרת.
איך זה עובד ומה מבדיל את השירות הזה
הרעיון פשוט יחסית: אנשים משלמים תשלום שנע בין 50 ל-150 דולרים לשעה, תלוי במראה, באישיות ובמקצועיות של המודל. המודלים שמוצעים הם לא דוגמניות אופנה אלא דמויות שמיועדות ליצירת אווירה, ללוות באירועים, או לשרת בתור “חברות ללוות”. השירות מציע תיאור של “סוכנות מודלים אישית” שנמצא במרכז ניו יורק, הפועלת כמערכת חכמה שמחברת בין מבוקש ליצרן שירות, ומאפשרת ללקוחות לבחור את המודל המתאים ביותר לצרכיהם הפרטיים או העסקיים.
המודלים עצמם שכרם נקבע על בסיס מראה, אישיות, והערכת מקצועיות, בממוצע בין 50 ל-150 דולרים לשעה, דבר שמאפשר ללקוחות ליהנות מניסיון של אדם אמיתי ונטול נורמטיביות אקדמית, אך עם פוטנציאל לסיפוק מיידי וללא צורך בהשקעה ארוכה יותר של זמן או מאמץ. זהו סוג חדש של שירות שמבטא מגמה הולכת ומתפתחת באינטרנט, שמאפשרת התבססות על נגישות מידית ויצירת שיתוף פעולה בין אנשים וחשיפות חברתיות.
הביקורת והדיון הציבורי סביב השירות
המוזר במיזם זה אינו עצם קיומו — ישנה היסטוריה ארוכה של שירותי ליווי ושירותי מודלים — אלא שמדובר במיזם שמסבך את ההיררכיות החברתיות ומציג באופן בוטה ומוחצן את המסחר בנשים, דבר שמעלה שאלות מוסריות ואתיות קשות. למרות שהמייסדים מדגישים כי המודלים אינם עוסקים בפעילות מינית, הם מבהירים כי המודלים מחויבים להנחיות מסוימות, ואינם מעורבים בפעילויות שמוגדרות כלא חוקיות או מזיקות.
חשוב לציין כי נשים צעירות וכלות הנמצאות במרכז הענף התעסוקתי הזה הוכו והתעללו בהן רבות, והיסטוריית התעללויות וסחר בנשים בשירותי תעשיית הבידור והאופנה מוכרת היטב לציבור. לדוגמה, חשיפות של יחס מפלה, ניצול, והטרדה כלפי נשים בתעשייה, כמו גם מקרי הטרדות מיניות שהוסתרו או לא טופלו כראוי, מצביעות על הבעייתיות שבהקצאת חוויות של ניצול והפכה של נשים לפריט מסחרי.
במקום להגן על נשים מפני פגיעות ושימוש לרעה, ישנה נקודת מבט שמסתכלת על האפליקציה כעל כלי שמקל על תהליך של ניצול, שמעמיק את הפגיעה ומקטין את ההזדמנות שהחברה תסתכל על ההגנה והזכויות של נשים כבעלות זכות בסיסית. הדיון הציבורי על נושאים אלה מעלה את השאלה אם הפתרונות הטכנולוגיים שיכולים לייצר שפע של אפשרויות אינטימיות מיידיות מחייבים אותנו לשקול מחדש את הערכים המוסריים והאתיים של השימוש בהם.
הנושאים החברתיים והאתיים הנוגעים לעניין
לסיכום, יש להבהיר כי השימוש בתמונות אישיות והעברה של אישה לתרבות הצריכה ההמונית הוא פעולה שנושאת איתה סיכון של הפיכת נשים לפריטים זמינים באופן מיידי, דבר שמחזק את הבעיות הקיימות של הפיכת נשים לנשק לשירות צרכני ולניצול. בעוד שסוגיות אלה תמיד היו חלק משיח חברתי ממושך, השימוש בטכנולוגיה ליצירת שוק ש”מוכר” נשים במלוא מובן המילולי מדגים את הדינמיקה המורכבת והכואבת של תרבות וצריכה מודרנית.
