אמצעי מניעה נוסף לגברים עשוי לשנות את חלוקת האחריות בזוגיות, אבל הוא לא בהכרח יגרום לנשים להפסיק להשתמש באמצעי המניעה שלהן. עבור חלקן, האפשרות להימנע מהורמונים או מהליך רפואי תהיה הקלה משמעותית. אחרות ירצו להמשיך בטיפול מסיבות בריאותיות, או פשוט לשמור בידיהן אמצעי הגנה מפני היריון. שתי העמדות יכולות להתקיים גם בתוך קשר שיש בו אמון.
השאלה אינה רק אם גברים יהיו מוכנים להשתמש באמצעי חדש. צריך לברר גם עד כמה הוא יעיל, אילו תופעות לוואי יש לו, האם השפעתו הפיכה ואיך מוודאים שהוא אכן פועל. לצד השאלות הרפואיות עולה עניין אישי מאוד: מי אחראי למניעה, ומי נושאת בהשלכות הגופניות אם היא נכשלת?
מה עומד מאחורי הרעיון של אמצעי מניעה חדש לגברים?
אחד הפיתוחים שעוררו עניין בתחום הוא Vasalgel, גישה לא־הורמונלית המבוססת על החדרת חומר לצינורות הזרע במטרה לחסום מעבר של תאי זרע. מדובר במניעת היריון לפני שהוא נוצר, ולא בהפסקת היריון קיים. ההבחנה הזו מהותית: אמצעי מניעה והפלה אינם אותו טיפול ואינם מיועדים לאותו מצב.
עם זאת, פרסום על פיתוח אינו מעיד שהוא זמין לשימוש שגרתי. גם כוונה לפתח אמצעי הפיך אינה הוכחה שאפשר להשיב את הפוריות באופן צפוי ובטוח. הערכה של פיתוח כזה מחייבת נתונים על יעילות בבני אדם, בטיחות לאורך זמן והאפשרות לחזרת הפוריות. אין להסיק מכותרת חדשותית שמדובר כבר בחלופה מאושרת לקונדום או לאמצעי מניעה אחר.
למה נשים עשויות להמשיך להשתמש באמצעי מניעה?
גלולות ואמצעים הורמונליים אחרים משמשים לעיתים גם לטיפול בתסמינים שאינם קשורים ישירות למניעת היריון. בהתאם לסוג התכשיר ולמצב הרפואי, הם עשויים לסייע בהפחתת דימום וכאבי מחזור, בטיפול באקנה או בהקלה על תסמינים הקשורים לאנדומטריוזיס. תכשירים מסוימים משמשים גם לטיפול בהפרעה דיספורית קדם־וסתית, PMDD, לאחר התאמה רפואית.
לכן, גם אם בן הזוג ישתמש באמצעי מניעה יעיל, לא בהכרח תהיה סיבה להפסיק טיפול שמסייע לאישה. מנגד, מי שסובלת מתופעות לוואי או משתמשת באמצעי אך ורק למניעת היריון עשויה לרצות לשנות את הבחירה שלה. אין כאן תשובה אחת שנכונה לכולן, ואין להפסיק טיפול קבוע בלי לברר מה יהיו ההשלכות ומה תהיה החלופה.
שליטה בגוף אינה בהכרח חוסר אמון בבן הזוג
אפשר לסמוך על בן זוג ועדיין לרצות להשתמש באמצעי מניעה עצמאי. היריון מתרחש בגופה של האישה, ולכן הסיכון אינו מתחלק באופן שווה, גם כששני הצדדים מחויבים לקשר. הרצון לשמור על שליטה אינו האשמה כלפי הגבר; הוא יכול להיות גבול אישי הנוגע לבריאות ולתכנון החיים.
עבור זוגות מסוימים, שימוש בשני אמצעים עשוי להתאים. עם זאת, אין פירוש הדבר שכל שילוב נחוץ או מתאים רפואית. ההחלטה תלויה ביעילות של כל אמצעי, באופן השימוש בו ובמידת החשיבות של הימנעות מהיריון באותו שלב בחיים. אף אחד מבני הזוג אינו אמור ללחוץ על האחר להפסיק אמצעי שהוא רוצה להמשיך להשתמש בו.
אמון נבחן באופן השימוש, לא בהבטחות
החשש משכחה או משימוש לא נכון אינו ייחודי לגברים. כל אמצעי שמחייב פעולה קבועה עלול להיכשל אם לא משתמשים בו לפי ההנחיות. גם עצם קבלת הווסת אינה מוכיחה שנעשה שימוש נכון באמצעי מניעה ואינה מחליפה בדיקת היריון כשיש לכך צורך.
במקום להניח שגברים לא יזכרו או שנשים תמיד יקפידו, כדאי לדבר על הדרישות של האמצעי המסוים. טיפול יומי, זריקה תקופתית והליך ממושך מציבים אתגרים שונים. שיחה מעשית יכולה לכלול כמה שאלות:
- מתי מתחילה ההגנה, והאם נדרשת בדיקה כדי לאשר אותה?
- מה עושים אם מנה נשכחה, טיפול התעכב או התעורר חשד שהאמצעי אינו פועל?
- האם נדרש אמצעי נוסף בתקופת ההמתנה או לאחר שינוי בטיפול?
- איך משתפים מידע רלוונטי בלי להפוך את הזוגיות למערכת של פיקוח?
הסכמה ברורה מראש מועילה יותר מהנחה ש״יהיה בסדר״. הסתרת הפסקת השימוש באמצעי מניעה פוגעת ביכולת של הצד השני לקבל החלטה מודעת לגבי יחסי מין.
גם לגברים יש סיבות לרצות יותר אפשרויות
אמצעי מניעה נוסף עשוי לתת לגברים דרך עצמאית יותר לתכנן הורות, ובמקביל לאפשר חלוקה אחרת של העומס הזוגי. הרצון להשתמש בו יכול לנבוע מחשש מהיריון לא מתוכנן, מהתחשבות בתופעות הלוואי שחווה בת הזוג או מהעדפה לקחת חלק פעיל יותר במניעה.
אבל נכונות עקרונית אינה מעידה בהכרח על בחירה בפועל. יעילות, נוחות, מחיר, תופעות לוואי והפיכות עשויים להשפיע על ההחלטה. אין בסיס להניח שכל הגברים ירצו אותו אמצעי, בדיוק כפי שאין אמצעי אחד שמתאים לכל הנשים.
אפשרות נוספת אינה מחליפה חינוך מיני או קונדום
התקווה להרחבת האפשרויות רלוונטית גם להורים שחושבים על החינוך המיני של בניהם. המסר המועיל אינו להסתמך על פתרון עתידי, אלא ללמד אחריות, הסכמה ושימוש נכון באמצעים הזמינים. אין צורך לבסס את השיחה על בושה סביב היריון או סביב מבנה המשפחה.
מניעת היריון והפחתת הסיכון לזיהומים המועברים במגע מיני הן מטרות שונות. אמצעי שמונע מעבר של תאי זרע אינו מספק בהכרח הגנה מפני זיהומים. קונדום נשאר רלוונטי גם כשמשתמשים באמצעי נוסף, בהתאם לנסיבות ולסיכון.
הרחבת המבחר יכולה לאפשר חלוקה הוגנת יותר של האחריות, אך היא לא מבטלת את זכותה של אישה לבחור כיצד להגן על עצמה. החלטה משותפת מתחילה במידע אמין ובשיחה על מה שכל אחד מוכן לקחת על עצמו — בלי לדרוש מהאחר לוותר על הביטחון שלו.
